פירושים על שמואל א 21:5: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

אך מאשה. בקושי אני מאכילן לזרים, אך זה אי אפשר שאכילנו לטמאים:

ויען הכהן, אין לחם חל אל תחת ידי כי אם לחם קדש יש, לפי הפשט היה בידו תרומת לחמי תודה ומבואר בזבחים (דף קי''ז) שתרומת לחמי תודה אינו נוהג רק בזמן במה גדולה, ומכל מקום היה דרכם להרימם ולתת לכהן המקריב, כמו שהיו נוהגים בחזה ושוק שגם כן אין נוהגים בבמה (וכמ''ש למעלה ט' על וירם את השוק והעלי') ובכ''מ דינו כקדשים קלים שנאכלים לזרים ולא לטמאים וזה שכתוב אם נשמרו הנערים אך מאשה:

לחם קדש. לחם הפנים היו, וכבר נסתלקו מהשלחן והוקטרו הבזיכין: